<h1>שו"ת הריב"ש סימן שמ"ז</h1>
<h2>דף כא.</h2>
תשובה נראה לי ברור דבין לרש"י ז"ל והר"ן המסייעו בין לתוספות כיון שיוצאין בסוכה שאולה כל שכן שיוצאין בשל שותפין. דהא של שותפין עדיף משאולה כלה, לפי שקצתה שלו לגמרי והנשאר הוא שאול אצלו, שהרי לדעת כן נשתתפו שכל אחד מהן ישתמש בה. ועוד דשותף לא מצי אסר לחברו בו דקיי"ל [נדרים מ"ה ע"ב] כרבי אליעזר בן יעקב, ומשאיל מצי אסר דקונמות מפקיעין מידי שעבוד כדאמרינן בערכין פ' האומר משקלי עלי [כ"א ע"א] גבי משכיר. ואי אפשר בשום פנים לומר שבשאולה יוצאין ובשל שותפין אין יוצאין. דאף אם נאמר דמלך אימעיטו כולהו, כי הדר איתרבי שאולה מקרא דכל האזרח, ממילא אתיא של שותפין להיתרא מקל וחומר דשאולה, וקרא דלך מוקמינן ליה לגזולה בלחוד. ונאמר כך ומה במקום שלא עשה שאול כשלו, עשה של שותפות כשלו, דהיינו גבי טלית, סוכה שעשה בה שאול כשלו, אינו דין שנעשה בה של שותפות כשלו. ולא מצינו בשום מקום שעשה בה שאול כשלו ושל שותפות לא, כדי שנשיב מקום פלוני יוכיח. ואל תשיבני ממה שהשואל חייב באונסין ואין השותפין כן אלא נעשו שומרי שכר זה לזה. דהתם טעמא אחרינא הוא משום דכל הנאה שלו, מה שאין כן בשותפות דכל אחד משתמש בחלק חברו. וגם בשואל אם אמר השאילני ואשאילך נעשו שומרי שכר זה לזה, דאז הוי דומיא דשותפין כדאיתא בפרק חזקת הבתים [ב"ב מ"ב ע"ב].
